יום רביעי, 4 בנובמבר 2009

אני לא חובבת גדולה של אתרי פלאש מצועצעים. אבל הפוסט הזה הוא המלצה לאתר המספק כלי אינטרנטי חביב למדי לעיצוב אתר פלאש בקלות מרשימה, הכל דרך הדפדפן.
wix.com מספק אפליקציה לעיצוב מהיסוד של אתר פלאש. העיצוב של האתר נעשה כולו ללא תשלום, וכולל שלל אופציות חביבות למדי שמאפשרות להעלות אתר נאה ואלגנטי למראה בלי הרבה מאמץ. לטענת המתפתחים, גם ידידותי למנועי חיפוש (טרם נבדק אמפירית).
חסרונות:
  • כתיבה בשפת רחל אמנו תאלץ להיעשות מהסוף להתחלה. במילים אחדות זה לא אסון. גם אם רוצים להוסיף איזו פסקה או שניים, יש כמה כלים באינטרנט שיהפכו את המילים בשבילכם הז חיננ. אבל אני מודה שלבנייה של אתר תוכן, הכלים של וויקס לא יתאימו (אך הם גם לא מתיימרים להתאים).
  • אפשר להעלות את האתר לאויר ללא תשלום כל עוד הוא שוקל מתחת לחצי ג'יגה. אבל הדומיין יהיה לא על פי בחירה, וכן יופיעו בצד ובאיזור התחתון של העמוד פרסומות לוויקס. כאן נכנס החלק שבו וויקס מרוויחים כסף. ישנם כמה סוגי חשבונות אפשריים התשלום לא זול במיוחד, החבילה הכי בסיסית שכולל רק דומיין משלכם אך משאירה את הפרסומות, תעלה 4.08 דולר לחודש (בהתחייבות לשנה). אך מצד שני היא כוללת גם את האחסון, שיכול כלשעצמו לעלות מחיר לא רחוק מזה, וכמובן חוסך לכם את התלות במעצב חיצוני שעולה לעיתים קרובות כמה אלפי שקלים ולאו דווקא יעצב בדיוק לפי טעמכם.
  • אתר שנבנה בוויקס, כמו כל אתר פלאש, עולה די לאט, במיוחד ברוחב פס דק במיוחד. בכל מקרה את העיצוב של האתר כדאי לעשות על מחשב שמחובר לרשת מהירה יחסית (ב-1.5 מגה הן הכלי לעיצוב אתר והן האתר עצמו עולים די סבבה לעניות דעתי).

עד כאן דברי פרסומת לאתר אמריקאי מלוקק - בקרוב אתר הבית שלך.

Type rest of the post here

פוסט מוזיקלי

כבר זמן מה מתחשק לי לכתוב איזה פוסט מוזיקלי של ממש, וכעת החלטתי להרים את הכפפה אכולת העש שלי, ולכתוב פוסט שכזה בטרם יחל הסמסטר להפוך רציני יותר, או אז קמצוץ הסבלנות שלי לכתיבה ייגוז לו בעננה של קלוריות ושומנים (זה המשפט החביב עליי בשבועות האחרונים). במקור תכננתי לכתוב משהו שינסה לסכם את הפלייליסט שלי בתקופה האחרונה. אבל כהרגלי לא ממש עשיתי זאת אלא סתם ליהגתי לי להנאתי על אלבומים משנת 2008 שגיליתי רק בדיעבד.

הראשון שבהם הוא the glowing bird של להקת אריזונה. זה די מוזר שפספסתי את העובדה שהוא יצא, היות שמדובר בלהקה שחיבבתי ועקבתי אחריה מתחילת דרכה פחות או יותר. בייחוד דרך הבלוג החביב עליי IGIF שכותביו הם גם אילו שחשפו אותי לדבר קיומה. אני חושדת שהלהקה הזו איננה מוכרת כמעט בכלל לחובבי העינדי בארצנו, למעשה אינני חושבת שנתקלתי בה בשום הקשר, פרט לדרך IGIF. לא יודעת למה זה כך, יש להם סאונד מצויין, סולן עם קול מרטיט לב אנוש ומלל לא רע בכלל. מה גם שהם מאפשרים דרך הקישור שלעיל, להקשיב לכל האלבומים שלהם מההתחלה ועד הסוף. אז תנו להם צ'אנס.

נעבור לאמילי וולס ולאלבומה Emily Wells - The Symphonies Dreams Memories & Parties. את אמילי גיליתי בעקבות אי הליכתי להופעה שלה בפסטיבל Mother, פסטיבל תל-אביבי למוזיקה נשית. היה איזה ראיון איתה ששלח אותי לחפש אחריה במרשתת ולאכול את הלב על שלא נכחתי בהופעה הזו. ולו רק כדי לראות איך היא ממקססת את נעימות הכינור שלה תוך כדי הנגינה. הנה תראו-


יש לי חיבה ללהקות שהשם שלהם הוא התאבדות גוגלית, כלומר, להקות שהיכולת שלך לחפש אחריהם בגוגל באמצעות השם שלהם בלבד הוא חסר סיכוי. כמו להקת !!! ולהקת +-. להקת {{{ Sunset }}} היא גם כן כזו. נדמה לי שהכרתי אותם דרך סקירה קצרה שלהם בקול הקמפוס. רק לפני חודש חודשיים שמעתי את האלבום שלהם Bright Blue Dream ברצינות, ומאז הם איתי בסביבה. אלוהים, איזה קליפ משונה יש להם לאחד השירים החביבים באלבום:


עליי להודות, ש2008 איכזבה אותי מוזיקלית, אולי בגלל שב2007 היתה אביב האינדי שלי. השנה בה נחשפתי בבת אחת להמון להקות שלפני כן לא חשדתי כלל שהן קיימות בעולם.
להקות שלאו דווקא הוציאו אלבומים בשנה ההיא, כמו שאני עצמי גיליתי אותן אז. אבל זה גם קשור בכך שב2007 יצא אלבום המופת Hissing Fauna, Are You The Destroyer? של אוף מונטריאול. אני לא יכולה שלא לדחוף לפה שני יו-טובים מהאלבום הזה, אפילו שהם בכלל לא קשורים לעניינו.


השיר השני, הוא אולי השיר הכי משקף את שנת 2007 עבורי, והמילים שלו מהווים עבורי תיאור מבריק לשליטה הטוטאלית של סרטונין ודופמין על עולמי. את הקליפ ההזוי שלו קטונתי מלהבין לעומת זאת. אך היצורים השחורים עשויי הנוריות הצהבהבות המסתובבים שם על הבמה בשלב כלשהו, הזכירו לי וכנראה שלא בכדי את הסוף של סלאגהאמר של פיטר גבריאל, מעניין כמה סאבטקסט תרבותי נוסף הם תחבו שם.

אני עדיין זוכרת שראיתי את הקליפ הזה לראשונה בגיל 10 באיזה מקבץ אנימציה בסנימטק תל אביב יחד עם אמא שלי. קלסיקה...

עקב קוצר זמן, חוסר מעוף ואובדן יכולת התנסחות סבירה, הפוסט הזה ישב במגרתי הוירטואלית בציפיה להשלמתו מזה שלושה שבועות. אי לכך החלטתי פשוט לזרוק אותו לחלל המרשתת, מבלי לסגור אותו כמו שצריך, עמכם הסליחה.

וזה סתם שעשע אותי היום במהלך השיטוט האינטרנטי שלי בזמן אחד השיעורים. (זו מודעה שפורסמה בשנת 1917)