יום שבת, 20 בפברואר 2010

היפסטריזם

עוד תקופת בחינות הסתיימה לה וסמסטר חדש ואחרון דופק לפתחי כבר מחר. באופן מוזר, גיליתי שתקופת בחינות זה הזמן הכי טוב לשמיעת מוזיקה חדשה עבורי. המון שעות של בהיה מול מצגות ממינים וסוגים שונים במחשב הביתי, מחייבות אותי לפסקול תזזיתי ומאתגר ברקע. יהיו שיאמרו שאי אפשר להתרכז באופן הזה, אך עקב השעמום הגובל בתיעוב שאני רוחשת עבור מרבית המקצועות הנלמדים בבית ספרי, מוחי מחייב אותי למצוא נפתולי בריחה תוך כדי השינון חסר התוחלת של מילות קיצור לסוגים שונים של ניתוחי קיבה, טכנולוגיות שונות לאפיית לחמים ושמות של תרופות לצרבת. נפתול הבריחה המרכזי בחופשת הבחינות שהסתיימה היה מכונת ההייפ, אולי האתר עם השם הכי מדוייק שאני מכירה. אני לא חושבת שאני היפסטרית, אני לא בטוחה שאני יודעת מה זה אומר בכלל. אבל נראה לי שאני יכולה להירגע היות שהאישיות האינטרנטית שלי היא דקיקה מידי, ואין לי מסת קשרים מבוססי מלל מרצד באינטרנט בכדי שיהיה לי אכפת בכלל מה אחרים יחשבו על הטעם המוזיקלי שלי בהתאם להעדפות שלי בתשוקה.fm.
קצת נסחפתי פה, בסך הכל רציתי להביא לפה כמה שירים חביבים ששמעתי בזמן האחרון. במקור התכוונתי ליצור ממש רשימת האזנה נוחה לשימוש, דרך איזה כלי ליצירת רשימות השמעה מבוססות תוכן גולשים, שעבד יופי עד לפני כמה חודשים (ואז תבעו אותם כמקובל בתחום). התחלתי לחפור ברשת תוך חיפוש אחר מחליף הגון וכשלתי במציאה. הפיצ'ר הכי קרוב שמצאתי היה נגן של כל המוזיקה שאהבתי דרך הייפ, אז שמתי אותו פה בצד, וגם כאן למטה. לא בדיוק רשימה מסודרת, אבל זה גם משהו.
מעניין אם עוד 20-30 שנה כל התביעות השמנות והגעש האינטרנטי סביב ענייני זכויות יוצרים יראו מגוחכים או כמלחמת מאסף בטרם מותה של המוזיקה לטובת פרסומות לשמפו או משהו כזה.
על כל פנים, לא נותרה לי ברירה, אלא שוב לזרוק פה כמה יו-טובים לא מחייבים. נתחיל בקליפ הכי טיפשי ומביך שראיתי בתקופה האחרונה. מזל שאני אישה אז מותר לי להעלות את השטות הזו מבלי להיחשב סקסיטית או משהו כזה.

מי שקורא את הבלוג הזה מוזמן לענות על החידה הבאה: האם הסרטון המחכים הזה צולם בימינו ואז ערכו בו תהליכי יישון באולפן או שאילו תמונות שאשכרה צולמו בשנות השבעים באמת? [אין לי תשובה]. אז קוראים ללהקה bark bark disco והם נותנים את כל האלבום שלהם להורדה מהאתר שלהם בחינם. האלבום איננו מחוכם בהרבה מהשיר שלעיל, אבל סימפטי ובעל חוש הומור. לפעמים לא מתחשק לי הרבה מעבר לכך.

טוב, ואם כבר קליפים הזויים, אז הנה קליפ מדובר למדי של להקת yeasayer שאני לי מצליחה להיזכר איפה קראתי, שהמוזיקה שלהם היא מה שאנשים בשנות השמונים חשבו שאנשים ישמעו בעוד שלושים שנה. נראה לי שגם הקליפ הזה לא רחוק מההגדרה הזו. האלבום החדש שלהם די מגניב, אבל לעיתים אני חשה שנפלתי קורבן למגניבות יתר.



ולסיום שני שירים של freelance wales , כעוד אחת שמחכה כבר שלוש שנים לאלבום חדש של סופיאן סטיבנס, הלוויתנים הללו מהווים סוג של נחמה פרוטה. הם טרם הוציאו איזה קליפ רשמי, ולמעשה האלבום דלף לרשת טרם צאתו הרשמית בתחילת מרץ. אז יש פה סתם אימג'ים מכוערים לשם העלאת השירים ליוטוב. צליל אחד שווה אלף סרטוני יוטיוב.



ומה שאהבתי דרך ההייפ

סמסטר שמח ומבדח.

יום רביעי, 17 בפברואר 2010

מרק חמוסים

נשפתי על כמה תלתלי אבק שהתגלגלו להם על רצפת הבלוג. גירדתי פדחתי במחשבה איך לנקות את הכתמים הדביקים יותר שבין האותיות.
מה שחשוב כעת זה לא להניח למרק החומוס כרישה והפתעות להישרף על האש. לשם כך לא תהיה ברירה אלא לכתוב כאן את המתכון שמהווה כהרגלי מיקסטייפ של מתכונים של אחרים ותוספות
בהתאם להיצע במזווה.
מה צריך:
שלוש כוסות של גרגרי חומוס שבושלו מבעוד מועד (העצלנים יכולים להשתמש בשקית סנפרוסט או רחמנא לצלן בקופסת שימורים)
1 בצל קצוץ
1 כרישה גדולה שטופה וקצוצה
5 שיני שום חתוכים גס מאד
1 תפוח אדמה חתוך לקוביות
3-4 כוסות מים שהרתחתם תוך כדי קיצוץ הירקות
3-5 כפות שמן זית
30-50 גרם מחמאה (אופציונאלי למי שלא מפחד מקורט שומן טרנס)
2-3 כפות מיסו (נשבעת שזה משתלב)
מלח, פלפל, כמון, פפריקה בהתאם לטעם
שמרי בירה למי שאוהב (אני! אני!!)

הכנה:
- לטגן 2-3 דקות את הבצל בשמן זית בסיר גדול
- להוסיף את הכרישה והמחמאה ולטגן עוד 5-10 דקות עד שהכרישה הופכת עיסתית מעט
- להוסיף את השום ולערבב עוד דקה
- להוסיף את החומוסים, תפ"א האדמה והמים ולערבב
- להוסיף את המיסו ואת התבלינים (ללא שמרי הבירה)
- לכסות ולבשל במשך 20-30 דקות את שכל מי שצריך להתרכך, התרכך. להוסיף עוד מים במידה שצריך.
- לרסק את הכל בעזרת בלנדר מוט (או סתם בלנדר או מעבד מזון או מג'ימיקס)
- להוסיף עוד תבלינים ועוד מיסו אם חסר לכם טעם ולבשל עוד 5-10 דקות
- להגיש חם עם שמרי בירה מעל

הערה בעניין הריסוק- אני אוהבת שמרקים מהסוג הטחון אינם חלקים לגמרי ונשארות מיני חתיכות פה ושם (וגם משתעממת מלהחזיק את מוט הבלנדר ליותר מדקה או שתיים). יהיו שיטענו שהמרק יהיה אז דומה מידי במראה ובמרקם לקיא וכנראה שהצדק עימם. יחד עם זאת, לדידי למרקים טחונים (בעלי מרקם חלק יותר ופחות) יש תמיד מראה של אוכל שכבר ביקר לזמן קצר בקיבתו של הטבח, בעיני זה לא פוגם בהיותם המרקים הכי טעימים וכיפים לאכילה ביום חורף קר/בחודש פברואר החם ביותר בשלושים השנים האחרונות.